אני לא ממש זוכר למה רציתי להתחיל ללמוד קרטה, אבל לפי אמא שלי כבר מגיל ארבע ביקשתי להתחיל ללמוד.
למרבה הצער, לא נמצאו מאמנים שיקבלו ילד כזה קטן, והחלום נאלץ להדחות לשנה הבאה.
אחד הזכרונות הראשונים שלי הוא חיפושי דוג'ו שבו אלמד. את השיחות של ההורים עם המאמנים אני לא זוכר, אבל לבסוף הסכים לקבל אותי - ילד בן חמש, סנסיי תיאודור שפיר, בתנאי שאהיה רציני באימונים. כנראה שהייתי בסדר...
יותר מכל אני זוכר את הריח של הדוג'ו. הדוג'ו היה מקלט בב"ש, וככזה לא היה מאוורר במיוחד - ריח של זיעה התערבב עם ניחוח של רגליים והרבה עבודה קשה. עם השנים הריח של הדוג'ו הפך לאחד מהריחות החזקים של חיי.
זיכרון מפתיע שיש לי מהאימון הראשון הוא דווקא לא האימון עצמו, אלא מה ללבוש לאימון! אני זוכר שהייתי מאד מודאג שאין לי גי, אז לבשתי מכנסיים (קצרים) לבנים ועליהם חגורת גומי שחורה...
המשכתי להתאמן עם סנסיי שפיר עד אחרי הצבא, כשעברתי לירושלים.
מאת יפתח גוברין
דאן 3
IOGKF
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה